סיפורנו מתחיל כאן

כשד"ר מיכאל גרבר הוזמן ב- 2005 לכנס של האגודה הישראלית לאקולוגיה, הוא לא ידע שמפגש מקרי עם יו"ר עמותת מלר"ז, חיליק רוזנבלום, יביא אותו להיות כעבור חודשיים חבר בהנהלת העמותה וראש תחום זיהום האוויר בה. גרבר, שהתוודה אל מלר"ז עוד מראשית ימיה כשהיה סטודנט וריכז את ועדת זיהום האוויר בועדת וויבאס ההסטורית (ועדה ביוספרית לאיכות הסביבה), שמח לסגור מעגל, והחל מיד לחקור אחר התפתחותה של העמותה וגלגוליה מראשית שנות ה- 60' ועד היום.

גרבר, בעל תואר ד"ר במחלקה למדעי האטמוספירה בפקולטה למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, הינו אחד האנשים הותיקים במערכת הסביבתית של מדינת ישראל. בעבר שימש כראש האגף לאיכות האוויר במשרד להגנת הסביבה ואף כיהן כסגן המנהל והמנהל בפועל של מזכירות האמנה הבינלאומית להגנה על שכבת האוזון (אמנת וינה ופרוטוקול מונטריאול), שבארגון הסביבה של האו"ם במשך 9 שנים. במסגרת זו זכה בציון לשבח על פעילותו.

"בתקופה שבה החלה מלר"ז לפעול, כמעט שלא היתה פעילות סביבתית ממשלתית או ציבורית. משרד הבריאות עסק אז מעט במפגעים סביבתיים שפגעו בבריאות הציבור", מספר גרבר. "היו אז כמה פעילים סביבתיים שנושא איכות הסביבה הדאיג אותם, ביניהם ח"כ ד"ר שמעון כנוביץ'. כך בתחילת שנות ה- 60' הועבר על שמו החוק למניעת מפגעים, אשר נועד לטפל בסוגיות איכות הסביבה, וביניהן מניעת רעש, מניעת ריח חזק ורע, איסור השלכת לכלוך ומניעת זיהום אוויר. מלר"ז קמה על מנת ליישם את החוק הזה בפועל. לכנוביץ' ולחבריו מוקירי הסביבה, ביניהם שמחה ארליך, סגן ראש עיריית ת"א ושר האוצר וח"כ ידידיה בארי, היה ברור שצריך שמישהו יסביר ויאכוף את התקנות האלו, וכי לא ניתן להסתמך על הממשלה בנושא זה".

מברגמן ועד רוזנבלום

לפי מקורותיו של גרבר, שופט בית המשפט העליון צבי ברנזון, ומי שגם כתב את הטיוטה הראשונה של מגילת העצמאות, כיהן כיו"ר מלר"ז מאוקטובר 1962, והחליף בכך את פרופ' פליקס ברגמן. לא ידוע בוודאות, אולם נראה כי ברגמן אכן היה היו"ר הראשון של העמותה.

ד"ר גרבר איתר מידע אודות ראשית פעילותה של מלר"ז במספר מקורות, בהם גנזך המדינה, עיתון "דבר" וב"ביוספירה", העיתון הסביבתי המרכזי שפעל בשנות ה- 60', אולם את מרבית המידע מצא בגזירי עיתונים של ארכיון "הארץ".  בנוסף הסתייע גרבר בתיק מסמכים של יו"ר מלר"ז לשעבר, עו"ד ידידיה בארי, המכיל את הפרוטוקלים של ישיבות ההנהלה של מלר"ז בכל תקופת כהונתו מראשית שנות ה- 70' ועד סוף שנות ה- 90'.

גרבר מספר כי לפי החומרים שמצא עולה כי בתקופת כהונתו של ברנזון היתה מלר"ז פעילה מאוד. "הוא פעל רבות נגד נושא פליטות העשן השחור של רכבי הדיזל ונגד מפעלים מזהמי אוויר. סגן שר הבריאות, יצחק רפאל, הבטיח לברנזון שמשרדו יחל בהליכים משפטים נגד כל מפעל שיזהם את האוויר בגזים רעילים. בנוסף פעלה אז מלר"ז נגד רעש המטוסים בלוד ואף הגישה למשרד התחבורה תכנית שני שלבים למניעת רעש הסילונים מעל תל אביב".

הציבור הישראלי נחשף למלר"ז בעיקר בשל תביעתה נגד תחנת הכח רידינג בתוך תל אביב, עם ארובה בגובה של 150 מטרים. "העתירה שהגישה מלר"ז לבג"צ בשנת 1965 נגד הקמת תחנת הכח עוררה הדים רבים ופרסמה מאוד את מלר"ז כגוף מרכזי הפועל למען איכות הסביבה. כתגובה לתביעת מלר"ז, חוקקה הממשלה את חוק רידינג ד', שעוקף את חוק התכנון והבנייה". גרבר אומר כי לאורך תקופה זו התייחסו לחברים במלר"ז כ"עושי צרות", בין השאר מכיוון שהיו פונים לעיתונות על מנת לקדם נושאי סביבה, דבר שפחות היה מקובל באותה תקופה.

אולם משנות ה- 70' מצטייר מצבה של מלר"ז כעגום. "לעמותה לא היה כסף, ושלא כמו היום, לא ידעו כיצד לגייס כספים. הכתובת היחידה לקבל כסף היתה מהממשלה, שגם לה לא היה ממון. "כל הפרוטוקולים מישיבות ההנהלה של מלר"ז באותן שנים עוסקים בכיצד ניתן להשיג עוד תרומות. מנכ"ל העמותה דאז, מר סיוון, תבע בישיבות להגדיל את משכורתו וקרא להתנגח בממשלה בשל אי מימון מלר"ז". באמצע שנות ה- 70' נכנס לתפקיד היו"ר עו"ד ידידיה בארי, שייצג כאמור עוד קודם את מלר"ז בתביעתה נגד תחנת הכח רידינג.

גם בשנות ה- 80' נודעה מלר"ז בפעילותה הענפה, בעיקר בתחום מפגעי רעש וריח. בשנות ה- 90' דעכה מאוד פעילות העמותה וכבר כמעט עמדו לפרק אותה או לאחד אותה עם עמותה אחרת. "כל זה השתנה כמובן מאז שנכנס לתפקיד היו"ר הנוכחי של מלר"ז, חיליק רוזנבלום, ששיקם את עמותה והביא אותה למצבה כיום- עמותה חשובה ומרכזית בנוף הפעילות הסביבתית בארץ".

"תפקיד חלוצי ראשון במעלה"

מבין שלל החומרים אליהם נחשף ד"ר מיכאל גרבר, הוא גם איתר מכתבי הערכה המוקירים את פעילות מלר"ז. אחד מאותם מכתבים, נכתב על ידי נשיא המדינה, יצחק נבון, בתאריך 23.11.1980. הנשיא הוזמן ע"י יו"ר מלר"ז ידידיה בארי, להשתתף באסיפה הכללית של העמותה בדצמבר 1980. משנבצר ממנו להגיע החליט לכבד את מלר"ז בברכה בכתב, אשר תיקרא ככתבה וכלשונה מעל במת האספה: "לפעולתכם אין הגבלה מבחינת מקום וזמן. כל מקום בארץ ראוי לפעולתכם וכל שעה מתאימה לה, גם אם אין רואים תוצאה מידית לפעולה, אין להתיאש ממנה, על פי טיבה ואופיה של הפעולה, יש להתמודד איתה ללא הרף וללא הפסקה ובדרכים שונות ומגוונות".

"מלר"ז מלאה תפקיד חלוצי ראשון במעלה, למניעת המפגעים הראשיים המקלקלים את איכות הסביבה בארץ, כאשר איש מלבדה לא היה ער לנעשה"- כך צבי ברנזון , במכתבו מיום 3.12.1980. ברנזון, אשר המשיך להיות פעיל נמרץ של העמותה גם לאחר סיום כהונתו כיו"ר, שיגר מכתב זה מאחר שאינו יכול היה להשתתף (שלא כצפוי) באספה השנתית. "מלר"ז מילאה תפקיד כפול- היא עוררה את הציבור מתרדמתו ומאדישותו לנושא החשוב של איכות הסביבה הירודה של חיינו בתחומים שונים, ונטלה על עצמה את החובה הציבורית לעזור ליחידים ולקבוצות שאורח חייהם התקין נפגע על ידי מעשים או מחדלים של השלטונות או גורמים פרטיים", לשון המכתב.

לצפייה במכתבים המקוריים לחצו על התמונה:

מכתבים היסטוריים למלר"ז

גרבר ממשיך לחקור וללמוד אודות פעילותה של מלר"ז לאורך השנים. "אני מנסה לאתר חברי מלר"ז קודמים, אולם נראה כי רובם אינם ואין כבר עם מי לדבר. על כל פנים, קשה שלא להתפעל מחזונם ומפעילותם הנמרצת של אותם אנשים, אשר השקיעו מאמצים רבים למען איכות החיים והסביבה של הציבור בשיראל, בזמנים שכמעט ולא היתה מודעות לנושא זה. כל שנותר לנו הוא להמשיך את מורשתם החשובה ולהמשיך לבסס את מעמדה של מלר"ז כעמותה ותיקה ומרכזית בתחומה", מסכם ד"ר גרבר.